החלטה בתיק ת"א 2257-07-11

בפניי בקשה מטעם התובעת להורות לנתבעות לממן בדיקת הדמייה מסוג MRI שעל עריכתה הורה המומחה שמונה מטעם ביהמ"ש.

עובדות והליכים רלוונטיים עיקריים

ביום 3.7.11 הגישה התובעת נגד הנתבעות תביעה בתיק זה. מדובר בתביעה לפיצוי בגין נזקי גוף בשתי תאונות דרכים לפי חוק פלת"ד, כאשר הנתבעת 1 הינה המבטחת הרלוונטית לתאונה הראשונה (תאונה מיום 14.11.05) ואילו הנתבעת 2 הינה המבטחת הרלוונטית לתאונה השניה (תאונה מיום 19.2.09).

ביחד עם כתב התביעה הגישה התובעת בקשה למינוי מומחים רפואיים בתחומים: אורתופדיה, נוירולוגיה ופסיכיאטריה.

ביום 18.8.11 הגישה הנתבעת 1 כתב הגנה מטעמה וכן תגובה לבקשת מינוי המומחים, בה התנגדה הנתבעת 1 לכל המינויים שנתבקשו.

ביום 18.9.11 הגישה הנתבעת 2 כתב הגנה מטעמה וכן תגובה לבקשת מינוי המומחים, בה התנגדה הנתבעת 2 לכל המינויים שנתבקשו.

ביום 3.11.11 ניתה החלה ע"י כב' השופטת ארנה לוי, בה הוחלט על מינוי ד"ר ניסים אוחנה כמומחה מטעם ביהמ"ש בתחום האורטופדיה וזאת לגבי שתי התאונות מושא התביעה, תוך שהמומחה נתבקש לחוות דעתו גם בשאלת נחיצות מומחה נוסף גם בתחום הנוירולוגיה. באותה החלטה נקבע כי שתי הנתבעות ישאו, בחלקים שווים, במימון הביניים של שכ"ט המומחה שמונה.

ביום 8.3.12 הגישה התובעת "בקשה להורות לנתבעות לממן בדיקת הדמייה לצורך השלמת חוות הדעת של מומחה בית המשפט". בבקשה נטען כי המומחה שמונה ביקש מהתובעת לעבור בדיקת הדמייה (MRI  של הגב התחתון) לצורך השלמת בדיקתו את מצב התובעת והכנת חוות דעתו, כי המומחה נתן לתובעת הפנייה רלוונטית לביצוע הבדיקה ע"י קופ"ח בה חברה התובעת וכי אותה קופ"ח מסרבת לבצע את הבדיקה הנ"ל בהיעדר "התוויה של טיפול". הבקשה נתמכת בתצהירה של התובעת וכן במכתב הפניה מיום 31.1.12 מאת המומחה.

ביום 8.3.12 נתתי החלטה ראשונית בה הוריתי על העברת הבקשה לתגובת הנתבעות ועל העברת תגובותיהן לתשובת התובעת.

ביום 13.3.12 ניתנה תגובת הנתבעת 2 לבקשה, בה הובעה התנגדות לבקשה. נטען בתגובה כי הצורך בבדיקה פרטית ויקרה של MRI נובע מן העובדה שהתובעת נמצאת בהריון, כאשר עם תום ההריון תוכל התובעת לעבור בדיקת CT, שהיא הבדיקה הנחוצה למעשה למומחה, על חשבון קופ"ח. הנתבעת 2 מבקשת אפוא להמתין לתום תקופת ההריון ואז לערוך בדיקת CT אצל קופ"ח. לתגובה צורף מסמך מיום 7.3.12 מאת המומחה שמונה, התומך בעובדות הנטענות בתגובה.

ביום 14.3.12 ניתנה תגובת הנתבעת 1 לבקשה, בה הובעה התנגדות לבקשה. נטען בתגובה טעם התנגדות שונה לחלוטין מטעם ההתנגדות מטעם הנתבעת 2. בתגובה זו נטען כי נוכח הוראות חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט - 2009 (להלן - " חוק ההתייעלות הכלכלית") קופ"ח (ולא המבטחות הנתבעות) אמורה לשאת בבדיקה מושא הבקשה, ולכן המבטחות פטורות בכל מקרה מנשיאהה בעלות הבדיקה. עוד נטען, כי התובעת לא צירפה אסמכתא כי פנתה לקופ"ח וכי סורבה ע"י קופ"ח.

ביום 29.3.12 הגישה התובעת תשובה לשתי התגובות הנ"ל מטעם הנתבעות.

דיון ומסקנות

בראשית הדברים אציין, כי בעלי הדין לא הקלו על מלאכתי, שכן איש מבעלי הדין לא מצא לנתח את המצב המשפטי הרלוונטי באופן מפורט וברור, וכל בעלי הדין הסתפקו בטיעונים כלליים בלבד, לעיתים ללא כל הפניה להוראת דין או לכל אסמכתא משפטית. בנסיבות אלו, לא מצאתי שראוי שביהמ"ש יעשה את מלאכתם של בעלי הדין, ואתייחס לטיעוני הצדדים כפי שהם, כאשר ניתוח מעמיק של הדברים, שראוי אולי היה שייעשה, ייעשה במקרה מתאים אחר.

באשר לטענת הנתבעת 1, לפיה בכל מקרה פטורות הנתבעות ממימון ביצוע בדיקת ההדמייה מאחר שהחוק הנוכחי קובע כי בדיקות אלו ייעשו ע"י קופות החולים וכי המבטחות לפי חוק פלת"ד פטורות מלפצות נפגעי תאונות דרכים בגינן: טענה זו נסמכת על חוק ההתייעלות הכלכלית. בחינת ההוראות הרלוונטיות של סעיפי 38 - 40 לאותו חוק מעלה, כי קיים ספק רב באם יש ממש בטענת הנתבעת 1. חוק ההתייעלות הכלכלית, שביקש לפשט את מנגנוני הבדיקה, הפיצוי והתשלום במערכת היחסים המשולשת שבין נפגע-מבטחת-קופ"ח, מסדיר את נושא "שירותי הבריאות" הניתנים ע"י קופות חולים בגין תאונות דרכים. ספק רב אם בדיקת הדמייה, שמטרתה היא הערכת מצב רפואי במסגרת תביעה כספית פרטית של נפגע, נכללת בגדר "שירותי בריאות" כאמור, ואני נוטה לאמץ את עמדתה של התובעת, לפיה המנגנון הנ"ל ושירותי הבריאות הנ"ל עניינם בטיפול רפואי ולא בבחינה/הערכה רפואית לצורכי תביעת פלת"ד (ראו למשל את הכרעת ביהמ"ש העליון ב-רע"א 1886/11 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (לא פורסם, 30.11.11), בה נעשתה התייחסות להוראות חוק ההתייעלות הכלכלית בהקשר לטיפולים ולהוצאות רפואיות ושיקומיות). ניתן להותיר את ההכרעה העקרונית בשאלה משפטית כבדת משקל זו למקרה המתאים, שבו בעלי הדין ישכילו לטעון בצורה מעמיקה ומקיפה בעניין, ובמקרה שלנו אסתפק בדבריי עד כאן, שמביאים אותי למסקנה לפיה טעם ההתנגדות שהובע ע"י הנתבעת 1 לא יכול להתקבל, לפחות לא כפי שהוצג ונטען.

עיון במסמכי ובטענות הצדדים מלמד, כי אין ספק ואין חולק כי נחוץ וחיוני שהתובעת תעבור בדיקת הדמייה, לצורך השלמת בדיקת מצבה ע"י המומחה שמונה ולצורך הכנת חוות דעתו. השאלה הנשאלת היא, האם ראוי לחייב את התובעת לעבור בדיקת CT דווקא, בדיקה שתוכל להיעשות רק בעוד מספר חודשים (לאחר הלידה הצפויה ע"י התובעת), כנראה במימון של קופ"ח (מן המסמכים שהוצגו בפניי אין ודאות וביטחון שאכן קופ"ח תסכים לבצע בדיקה זו לאחר הלידה), או שראוי להיעתר לבקשת התובעת, הנסמכת על הברירה שהציג המומחה, כי התובעת תבצע כבר היום (עוד במהלך ההריון) בדיקת MRI פרטית שהיא כנראה יקרה יותר אך גם בטוחה יותר. יצוין כי מדברי התובעת עולה שהיא מסרבת, בכל מקרה, לבצע בדיקת CT גם לאחר הלידה, וזאת בשל רמת הקרינה הגבוהה הכרוכה בבדיקה זו.

שקלתי את הדברים ואת האינטרסים המנוגדים של הצדדים, והגעתי למסקנה, לפיה יש לבצע כבר היום (ולא להמתין ללידה הצפויה בעוד מס' חודשים) את בדיקת הדמייה מסוג MRI כאשר מימון הביניים שלה ייעשה ע"י התובעת והנתבעות בחלקים שווים (התובעת תישא במחצית מעלות הבדיקה וכל אחת משתי הנתבעות ישאו ברבע מעלות הבדיקה). תוצאה זו תשיג, לטעמי, איזון ראוי בין השיקולים השונים. תוצאה זו תביא לכך שהתובעת לא תסתכן בניגוד לרצונה, לכך שהכנת חות הדעת תושלם ללא שיהוי נוסף וגם לכך שלא הנתבעות לבדן ייאלצו לשאת במחיר האילוץ המיוחד שנוצר ובמחיר רצונה הסובייקטיבי של התובעת לבצע את הבדיקה המסוכנת פחות להערכתה.

מיותר לציין, כי המימון הסופי, הן של עלות בדיקת ההדמייה הנ"ל והן של שכ"ט המומחה יוטל ע"י ביהמ"ש עפ"י תוצאות התביעה שעוד תתברר בתיק זה ועפ"י שיקול דעת ביהמ"ש.

המזכירות תשלח החלטתי זו, בפקס ידני, הן לב"כ כל הצדדים (התובעת ושתי הנתבעות) והן למומחה שמונה: ד"ר ניסים אוחנה בפקס 08-6275757 (טל. 08-6275030).